Nedarim
Daf 9b
שָׁוְא וְשֶׁקֶר שְׁנֵיהֶם נֶאֶמְרוּ בְדִיבּוּר אֶחָד. מַה שֶׁאֵי אֶיפְשַׁר לַפֶּה לוֹמַר וְלֹא לָאוֹזֶן לִשְׁמוֹעַ. זָכוֹר וְשָׁמוֹר שְׁנֵיהֶם בְדִבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ. מַה שֶׂאֵי אֶיפְשַׁר לַפֶּה לוֹמַר וְלֹא לָאוֹזֶן לִשְׁמוֹעַ. מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת וּשְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִים נֶאֶמְרוּ בְדִיבּוּר אֶחָד. מַה שֶׁאֵי אֶיפְשַׁר לַפֶּה לוֹמַר וְלֹא לָאוֹזֶן לִשְׁמוֹעַ. עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ לֹא תְגַלֵּה יְבָמָהּ יָבוֹא עָלֶיהָ שְׁנֵיהֶן נֶאֶמְרוּ בְדִיבּוּר אֶחָד. וְלֹא תִסּוֹב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמַּטֶּה לְמַטֶּה אַחֵר 9b וְכָל בַּת יוֹרֶשֶׁת נַחֲלָה שְׁנֵיהֶן בְדִיבּוּר אֶחָד. גְּדִילִים תַּעֲשֶׂה לְךָ לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז שְׁנֵיהֶן בְדִבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר אַחַת דִּיבֵּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוֹ שָׁמַעְתִּי. וּכְתִיב הֲלֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאוּם יי֨ וּכְפַטִּישׁ יְפוֹצֵץ סָלַע.
Traduction
Qu’appelle-t-on ''jurer en vain'', et que nomme-t-on ''un mensonge''? Le premier terme se dit d’un serment consistant à falsifier un objet connu (65)P. ex. d'appeler femme un homme.; le 2e se dit de celui qui jure à l’opposé de ce qu’il fait. R. Jacob b. Aha au nom de R. Yohanan établit cette distinction: le faux serment au sujet d’un objet connu par 2 personnes est appelé un mensonge; si cet objet est connu par au moins 3 personnes, il est énoncé en vain. R. Ila au nom de R. Eléazar ajoute: si même en dehors de 2 personnes qui connaissent l’objet, il en est une troisième au bout du monde qui le connaît, le serment est énoncé en vain. Entre ces 2 définitions, il y a une différence pratique au cas où quelqu’un a juré faux à cet égard devant 2 personnes, puis l’a jeté à la mer, et les 2 assistants l’ont averti qu’il commet le crime de jurer en vain: selon l’avis de R. Yohanan, cet homme n’est pas passible des coups de lanière (66)Nul 3e ne peut le reconnaître.; selon R. Eléazar, cette pénalité est applicable (puisqu’en tous cas il y a faux serment). Lorsqu’au contraire l’homme a été averti pour le crime de jurer un mensonge, selon R. Yohanan il est passible des coups de lanière; selon R. Eléazar, il ne l’est pas (67)Puisqu'une 3e personne au bout du monde connaît l'objet, ce n'est pas un mensonge, mais un serment en vain.. R. Aba dit au nom de R. Juda: même la prétention d’avoir vu une perle aussi grosse qu’un œuf est une falsification d’objet connu (c’est jurer en vain). -Mais cela ne va-t-il pas sans dire (puisqu’il s’agit d’une impossibilité évidente)? -Oui; mais on veut dire qu’en un tel cas (d’impossibilité), c’est jurer en vain.
Pnei Moshe non traduit
שוא ושקר כו'. בשבועות גריס לה על מתני' דהתם שבועות שוא כו' ואגב הא דלקמן נקט לה וכל הני שניהם בדיבור א' נאמרו חשיב בספרי:
שְׁבוּעַת שָׁוְא. בְּנִשְׁבַּע לְשַׁנּוֹת אֶת הַיָּדוּעַ לָאָדָם. שְׁבוּעַת שֶׁקֶר. בְּשֶׁנִּשְׁבַּע וּמַחֲלִיף. אֵי זֶהוּ שָׁוְא וְאֵי זֶהוּ שֶׁקֶר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. יָדוּעַ לִשְׁנַיִם זֶהוּ שְׁבוּעַת שֶׁקֶר. לִשְׁלֹשָׁה זֶהוּ שְׁבוּעַת שָׁוְא. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. אֲפִילוּ יָדוּעַ לִשְׁנַיִם וְאֶחָד בְּסוֹף הָעוֹלָם מַכִּירוֹ שְׁבוּעַת שָׁוְא הִיא. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. שִׁינָּה בָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם וְהִשְׁלִיכוֹ לַיָּם וְהִתרוּ בוֹ מִשּׁוּם שְׁבוּעַת שָׁוְא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אֵינוֹ לוֹקֶה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר לוֹקֶה. הִתְרוּ בוֹ מִשּׁוּם שְׁבוּעַת שֶׁקֶר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן לוֹקֶה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר אֵינוֹ לוֹקֶה. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. אֲפִילוּ בֵּיעָה וּמַרְגָלִיתָא. וְהֵן אֲפִילוּ. אֶלָּא כְּגוֹן בֵּיעָה וּמַרְגָלִיתָא.
Traduction
On a enseigné (68)Tossefta à ce, ch. 2.: comme les vœux exagérés laissent libre celui qui les a énoncés, il en est de même des serments d’exagération. -Mais n’est-il pas enseigné d’autre part que ces derniers entraînent l’interdit? -C’est vrai, répond R. Jérémie au nom de R. Pedath, lorsque le serment a été énoncé d’une façon formelle, avec insistance; mais, en dehors de cette particularité, un tel serment n’est pas effectif (et il n’enchaîne pas celui qui l’a énoncé). -On peut même dire, ajoute R. Aba, qu’aux 2 enseignements, il est question, soit d’affirmations formelles, soit d’affirmations moins formelles, sans que pour cela il y ait contradiction entre eux: l’interdit est applicable au cas où le serment se réfère aux biens, par suite de la formule: ''Je jure que mes biens me soient interdits si je n’ai vu, etc.''; en ce cas, la pénalité des coups n’est pas applicable. Comme les vœux d’incitation laissent libre celui qui les prononces, de même les serments de nature semblable n’enchaînent pas. Or, là aussi, on peut dire que le serment se réfère aux biens, par suite de la formule: ''Je jure que nos biens soient interdits si ne j’ai vu, etc.'', et l’interdit leur est applicable; cependant, ils restent permis sous le rapport de la pénalité des coups, non applicable en ce cas.
Pnei Moshe non traduit
איזהו שוא ואיזהו שקר שבועות שוא כו'. כדתנן שם אמר על האיש שהיא אשה אבל שבועת שקר הוא שנשבע ומחליף בדיבורו:
ר' יעקב. פליג דבהא גופי' שנשבע לשנות הידוע יש חילוק אם אין הדבר ידוע אלא לשנים שבועת שקר מיקרי ולא מיקרי הידוע לכל אדם:
לשלשה. מיקרי ידוע לכל אדם והוי שבועת שוא:
ר' הילא בשם ר''א. אפילו השלישי אינו כאן אלא בסוף העולם הוא והוא מכיר הדבר שבועת שוא הוא:
מה נפיק מן ביניהון. מאי בינייהו דרבי יוחנן ודרבי אלעזר הא אפילו לר''י מקרא ידוע לכל אדם ואפילו אין עכשיו כאן השלישי עכ''פ ידוע לשלשה הוא וכשיבא זה הג' יתגלה שקרו הידוע:
שינה בו בפני שנים. נשבע לשנות הידוע בפני שנים המכירין בפנינו והשליך הדבר לים והתרו בו משום שבועת שוא איכא בינייהו:
ע''ד דר' יוחנן אינו לוקה. שאי אפשר שיכירו השלישי ולרבי אלעזר לוקה דסוף סוף שבועת שוא הוי וכן אם התרו בו משום שבועת שקר א''ב לר''י לוקה דהא בפני שני' הוי ולר''א אינו לוקה דהרי יש אחד בסוף העולם שהוא מכיר ולא הוי שבועת שקר אלא שבועת שוא:
אפי' ביעה ומרגליתא. אפי' אמר שראה מרגלית גדולה כביצה נשבע לשנות הידוע הוא:
והן אפי'. בתמי' כלומר דמתמה הש''ס עלה ומאי אפילו דקאמרת דפשיטא דשבועת שוא הוא דהפלגה גדולה היא ואין לך שבועת שוא יותר מזו אלא תני הכי כגון ביעה ומרגליתא שבועת שוא הויא:
תַּנֵּי. כְּשֵׁם שֶׁנִּדְרֵי הֲבַאי מוּתָּרִין כָּךְ שְׁבוּעוֹת הֲבַאי מוּתָּרוֹת. וְהָתַנֵּי. שְׁבוּעוֹת הֲבַאי אֲסוּרוֹת. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי פְּדָת. כָּאן בְּמַעֲמִידִין וְכָאן בְּשֶׁאֵינָן מַעֲמִידִין. אָמַר רִבִּי בָּא. אֲפִילוּ תֵימָא. כָּאן וְכָאן בְּמַעֲמִידִין כָּאן וְכָאן בְּשֶׁאֵין מַעֲמִידִין. כֵּאן בְּמֵיחַל שְׁבוּעָה עַל נְכָסָיו. שְׁבוּעַת נִכְסַיי עָלַי. נְכָסָיו אֲסוּרִין. הָא לִלְקוֹת אֵינוֹ לוֹקֶה. כְּשֵׁם שֶׁנִּדְרֵי זֵירוּזִין מוּתָּרִין כָּךְ שְׁבוּעוֹת זֵירוּזִין מוּתָּרוֹת. עוֹד הוּא כְּמֵיחַל שְׁבוּעָה עַל נְכָסָיו. שְׁבוּעַת נִכְסַיי עָלַיי. נְכָסָיו אֲסוּרִין. הָא לִלְקוֹת אֵינוֹ לוֹקֶה.
Traduction
R. Hiskia dit: si quelqu’un jure de 2 que ce sont 2 sera passible de coups pour avoir juré en vain. R. Hagaï dit au nom de R. Simon b. Lakish: si, en voyant tomber la pluie, quelqu’un s’écrie: curie polu brexan (par Dieu, il pleut beaucoup), il jure en vain, et devra subir la pénalité des coups. R. Hounia et R. Jacob b. Aboun disent au nom de R. Samuel b. Nahman: Il y avait jadis en Judée 24 boulai (cours de justice), et elles ont toutes été détruites à cause des serments inutiles à la vérité (69)''Cf. grande Pesikta, ch. 22; Rabba sur (Lv 6.'', selon ces mots (Jr 2, 30): En vain (à cause des serments vains), j’ai frappé vos fils.
Pnei Moshe non traduit
כך שבועו' הבאי מותרות. אם אמר בשבועה אם לא ראיתי בדרך הזה כיוצאי מצרים:
כאן במעמידין. הא דתני שבועות הבאי אסורין במעמיד בדבריו שלא אמר דרך גוזמא ולפיכך השבועה חלה ואסור:
אפי' תימא. שני הברייתות במעמיד או בשאינו מעמיד מיירי ול''ק כאן במיחל שבועה על נכסיו שאמר נכסי אסורין עלי בשבועה אם לא ראיתי כו' נכסיו אסורין דאמרי' בודאי לאסור נכסיו נתכוין כדי שלא ילקה משום שבועת שוא:
האי דקתני מותרות. ללקות הוא דאינו לוקה בשבועות הבאי משום שבועת שוא:
עוד הוא במיחל שבועה על נכסיו. כלומר דהא נמי בהכי מוקמינן שאמר על נכסיו שיהו אסורין בשבועה דנכסין אסורין אלא לענין מלקות הוא דקאמר מותרות שאינו לוקה:
חִזְקִיָּה אָמַר. הָהֵן דְּמִישְׁתַּבַּע עַל תְּרֵיי דִּינוּן תְּרֵיי לוֹקֶה מִשּׁוּם שְׁבוּעַת שָׁוְא. רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הָהֵין דְחָמָא מִיטְרָא נְחֵית וָמַר. בלי קורי בריקשון. לוֹקֶה מִשּׁוּם שְׁבוּעַת שָׁוְא. רִבִּי חוֹנְיָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָבוּן בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בּוּלַייוֹת הָיוּ בִיהוּדָה וְכוּלָּן חָֽרְבוּ מִשּׁוּם שְׁבוּעַת שָׁוְא שֶׁהִיא שֶׁלָּאֱמֶת. דִּכְתִיב לַשָּׁוְא הִכִּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם.
Traduction
On a enseigné ailleurs (70)(Shevuot 3, 11).: ''Si quelqu’un a juré ne pas vouloir manger ce pain et il le mange par mégarde, il n’est coupable qu’une fois'' (malgré les serments répétés). Sur quoi, il a été dit: de tels interdits par vœu constituent chaque fois un engagement, non un nouveau serment (71)Il n'est plus applicable à ce qui est une fois défendu par serment.. Aussi, l’avis disant (72)Ci-dessus, (2, 2). que parfois les serments sont plus graves et enchaînent chaque fois, tandis qu’alors le vœu laisse libre, ne se rapporte pas à l’enseignement précité, mais au suivant: ''Il peut s’agir, soit d’objets qui le concernent lui, soit de ce qui concerne d’autres, soit d’objets sans consistance'' (p. ex. une promesse par serment non effectuée); en ces cas, le serment est applicable, non le vœu. R. Aba dit au nom de Samuel: Si quelqu’un a juré qu’un tel remettra un Maneh à tel autre, et il se trouve que le Maneh n’a pas été donné, l’auteur du serment n’est pas coupable; car, il est impossible d’affirmer un tel acte pour l’avenir, et le serment n’est pas non plus applicable au passé.
Pnei Moshe non traduit
ההן. מי שנשבע על שנים שהן שנים לוקה משום שבועת שוא:
ההן. מי שראה המטר יורד ואמר קירי בלי בריקשון האלקים כלומר בשבועה שיורד מטר הרבה בריקשון בלשון יוני מטר. הערוך. בלי פירושו הרבה קיר אדון וכלומר אע''פ שהיא שבועת שוא של אמת אסור כדר' חוניא כו':
בולייות. עיירות:
לשוא. על עסקי שבועת שוא:
Nedarim
Daf 10a
משנה: נִדְרֵי אוֹנְסִין הִדִּירוֹ חֲבֵירוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ וְחָלָה הוּא אוֹ שֶׁחָלָה בְנוֹ אוֹ שֶׁאִיכְּבוֹ נָהָר הֲרֵי אֵילּוּ נִדְרֵי אוֹנְסִין.
Traduction
Voici un exemple de vœu par violence: Quelqu’un engage par vœu son prochain à manger chez lui, puis celui-ci tombe malade, ou son fils devient malade, ou la crue subite d’un cours d’eau l’empêche de passer; en ce cas, l’engagement est rompu par force majeure.
Pnei Moshe non traduit
מתני' נדרי אונסין. דמעיקרא לא היה בדעתו שיחול הנדר אם יעכבנו אונס ובכה''ג שהדברים מוכיחים דברים שבלב הוי דברים:
או שחלה בנו. וצריך לשמרו:
שעיכבו נהר. שגדל הנהר מהפשרת שלגים דלא שכיח ולא ה''ל לאסוקי אדעתיה להתנות:
תַּמָּן תַּנִּינָן. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר זֶה. דָּבָר שֶׁאִילּוּ בִנְדָרִין אָסוּר וּבִשְׁבוּעוֹת מוּתָּר. לֹא הָדָא אָֽמְרָת אֶלָּא עַל הָדָא. אֶחָד דְּבָרִים שֶׁלְּעַצְמָן וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁלָּאֲחֵרִים. אָמַר רִבִּי בָּא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. שְׁבוּעָה שֶׁנָּתַן פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי מָנֶה. וְנִמְצָא שֶׁלֹּא נָתַן. 10a מֵאַחַר שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לָבֹא אֵין בְּיָדוֹ לְשֶׁעָבַר.
Traduction
On trouve un enseignement complémentaire relatif aux 2 textes précédents (opposé à Samuel): pour le passé il y a une sévérité de plus qu’à l’égard de l’avenir, et si quelqu’un s’engage plusieurs fois à ne pas manger tel objet qu’il a pourtant mangé, il n’est qu’une fois coupable; tandis qu’au passé, s’il jure plusieurs fois n’avoir pas mangé, ce qui est faux, il est autant de fois coupable. L’infraction involontaire des vœux laisse l’homme libre'', dit la Mishna, non l’infraction involontaire des serments; et c’est là un cas où ces derniers sont plus graves que les vœux. -Est-ce à dire, demanda R. Simon b. Lakish devant R. Aba, que sur l’avis exprimé ici par Hillel (à la fin de notre Mishna) il y a une addition faite par R. aqiba? Or, ce dernier dit plus loin (9, 6): Comme prétexte à délier d’un vœu, on peut faire valoir la solennité du Shabat et des fêtes; et dès lors, ajoute R. aqiba, qu’une partie du vœu est rompue (en ces jours de solennité), il l’est en entier (toujours) (73)''Si c'est par ce motif qu'ici Hillel '''' permet les uns et les autres '''', qu'ajoute là R. Akiba?''. -Non, fut-il répliqué, ce n’est pas le même motif qui est adopté par Hillel, puis par R. aqiba; sans quoi, on pourrait objecter que si plus loin, où le vœu exige l’intervention d’un savant, la rupture partielle entraîne toute la rupture, il en serait à plus forte raison de même ici, où le vœu pourra être délié sans l’ordre du savant. Donc, dit R. Yossé au nom de R. Ila, Hillel a pour motif qu’il s’agit d’un vœu erroné, par exemple disant: ''Si j’avais su que mon père et mon frère y sont, je n’aurais fait aucun vœu''.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. פ''ג דשבועות וגי' הדפוס חסרה בכאן והגהתי כמו שהוא שם:
שבועה שלא אוכל ככר זו. שבועה שלא אוכלנה אינו חייב אלא אחת שאין שבועה חלה על השבועה:
דבר שאלו בנדרים אסור ובשבועות מותר. כלומר מה ששנינו בברייתא התם חומר בשבועו' מבנדרים וחומר בנדרים מבשבועות ומפרש דהיינו רישא דבר שאלו בנדרים אסור דיש נדר בתוך נדר ואין שבועה חלה על השבועה כדתנן בפרקין דלעיל:
וה''ג ודבר שאילו בשבועות אסור בנדרי' מותר לא על הדא איתאמרת אלא על הדא אחד דברים כו'. לא על זו מתני' קאי אלא על האי מתני' דתנן שם אחד דברים של עצמו ואחד דברים של אחרים אחד דברים שיש בהן ממש וא' דברים שאין בהן ממש כגון שאמר שבוע' שלא אישן דהשבועה חלה עליהן אבל הנדר אינו חל אלא על דבר שיש בו ממש כדאמרי' בפירקין דלעיל:
מאחר שאין בידו לבא. שאין בידו לישבע להבא שיתן פלוני לפלוני מנה:
אין בידו לשעבר. אין השבועה חלה בכה''ג אפי' נשבע לשעבר משום דבשבועת ביטוי בעינן שיהא שייך בה להבא ולשעבר ומילתא דליתי' בלהבא ליתי' בלשעבר. והיינו מילתי' דשמואל בבבלי שבועות דף כ''ה:
אַשְׁכָּח תַּנֵּי עַל תַּרְתֵּיהוֹן. זֶה חוֹמֶר בַּשְּׁבוּעוֹת מִבַּנְּדָרִים. שֶׁשִּׁגְּגַת שְׁבוּעוֹת אֲסוּרָה וְשִׁגְּגַת נְדָרִים מוּתֶּרֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי בָּא רִבִּי עֲקִיבָה לְהוֹסִיף עַל דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל. כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. עַד שֶׁבָּא רִבִּי עֲקִיבָה וְלִימֵּד שֶׁנֶּדֶר שֶׁהוּתָּר מִכְּלָלוֹ הוּתָּר כּוּלּוֹ. אָמַר לֵיהּ. מַה אִם תַּמָּן נֶדֶר שֶׁהוּא צָרִיךְ חֲקִירַת חָכָם אַתְּ אָמַר. נֶדֶר שֶׁבָּטַל מִקְצָתוֹ בָטַל כּוּלּוֹ. כָּאן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ חֲקִירַת חָכָם לֹא כָּל שֶׁכֵּן. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הִילָא. מִשּׁוּם נֶדֶר טָעוּת. שֶׁאִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁאַבָּא וַאֲחַי שָׁם לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
ה''ג כמו שהוא בשבועות אשכח תני על תרתיהון זה חומר לשעבר משלבא שהאומר לא אוכל לא אוכל אינו חייב אלא אחת לא אכלתי לא אכלתי חייב על כל אחת ואחת. כלומר מצינו בריית' דפליגא על שמואל דקחשיב נמי להא שבועה שנתן פלוני לפלוני מנה וקאמר עלה זה חומר בלשעבר משלבא שנוהגות בלשעבר אע''פ שאין נוהגות בלהבא וכן בלא אוכל לא אוכל חומר בלשעבר הוא דלהבא אינו חייב אלא אחת שאין שבועה חלה על שבועה אבל בלשעבר לא אכלתי לא אכלתי שבשעה שנשבע יצאה השבועה מפיו לשקר חייב על כל אחת ואחת כדאמרי' הכא בריש מכילתין:
זה חומר בשבועות מבנדרים. אמתני' קאי דנדרי שגגות מותרין ושבועות שגגות אסורין. אבל בבבלי פרקין וכן התם מסקינן דשבועות שגגות מותרין:
ר''ע להוסיף על דברי ב''ה. אם ר''ע להוסיף על דברי ב''ה דמתני' קאתי ומפרש הי ר''ע כהא דתנינן תמן בפ''ט פותחין בי''ט ושבתות אם נדר שלא יאכל כל ימות השנה פותחין לו בכבוד שבתות ויו''ט בראשונה היו אומרים אותן הימים מותרין ושאר כל הימים אסורין עד שבא ר''ע ולימד נדר שהותר מקצתו הותר כולו והשתא בעי דקס''ד דטעמייהו דב''ה במתני' דאמרי אלו ואלו מותרין נמי משום שנדר שהותר מקצתו הוא ומה בא ר''ע להוסיף בזה דקאמר עד שבא ר''ע ולימד הא כבר שמענו זה מב''ה במתני':
א''ל. דליתא דע''כ טעמייהו דב''ה לאו משום הכי הוא דא''כ קשיא מאי קמ''ל מה אם התם שנדר שצריך חקירת חכם הוא אמרינן ביה נדר שהותר מקצתו הותר כולו הכא דנדר שגגות הוא שהרי לא ידע שהיו אביו ואחיו עמהן ומארבעה נדרים שאין צריך חקירת חכם הוא לכ''ש אלא דטעמייהו דב''ה כר' יוסי בשם ר' הילא דמשום נדר טעות הוא כגון שאמר אילו הייתי יודע שאבא ואחי שם לא הייתי נודר כלל ור''ע התם אשמעינן דנדר שהותר מקצתו הותר כלו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source